אין נושא על סדר יומה של החברה הישראלית חברתי, כלכלי, פוליטי או בטחוני שאינו נבחן עפ"י אמות מידות משפטיות.

הרשות השופטת לקחה לעצמה את הסמכות העליונה להכריע בכל נושא שפיט, כאשר היא קובעת מהו שפיט ומה לא.היא השליטה את עצמה על אפילו על הרשות המחוקקת - שליחת הריבון - ומצמצמת את תחום פעילותו.

הפרקליטות, האקדמיה והעתונות משתפים פעולה עם אדון הארץ החדש.

נושאים גורליים למדינת ישראל ולעם ישראל "נסגרים" באולמות המשפט, בהסכמה בין המעורבים.

בקיבוץ האינטרסים הזה, אין מקום לקול האחר! כבר לא מקבלים חברים חדשים. ומה עוד, שכנראה המימון, שמקורו חסין, רב מאוד.

ברור איפא שאין מקום לדעת התורה.

גם בדיונים "ענייניים ומשפטיים", דעתו של המשפט העברי איננה נשמעת, כאילו אין הוא משפטו הלאומי של עם ישראל.

כתב עת "סנהדרין", שאני עורך הראשי שלו, בא לענות על החוסר.

כתב העת פונה לכלל ציבור המשפטנים, ומטרתו לאפשר לכל אחד להציג את דעתו.

העיתון כולל מגוון כתבות, מאמרי מערכת, טורים אישיים, ראיונות עם אישים בולטים מחקרים ומאמרים.