הצוואה החמישית

 

הצוואה החמישית

 

בהתאם לחוק הירושה, קיימות במדינת ישראל ארבעה סוגי צוואות הכשרות לפי החוק והדין: צוואה בכתב יד, צוואה בפני עדים, צוואה בפני רשות וצוואת שכיב מרע

אכן הוא. לפחות עד פסק הדין התקדימי של בית המשפט העליון- פסק דין אברג'ל - ע"א 2555/98

 

עד אותו פס"ד, אדם שומר מצוות בישראל היה מנוע מלערוך צוואה, אלא אם כן הוא היה במצב של שכיב מרע, כלומר במצב של חולה סופני

 

צוואה, המאפשרת לאדם בריא להעביר את רכושו לאחר מותו לצד ג', איננה מוכרת בהלכה היהודית. ולמה? משום שאין אדם שולט על רכושו כאשר הוא עצמו איננו עוד בחיים. או בלשון חז"ל: אין קנין לאחר מיתה

 

רק במקרה אחד, אפשרו חז"ל לאדם להורות מה ייעשה ברכושו לאחר מותו: במקרה של שכיב מרע. מצבו הבריאותי הקשה והחשש שאי היכולת לצוות מה ייעשה ברכושו יזרזו את מותו של החולה, הביאו חז"ל להכיר ברצונו האחרון של החולה כצוואה מחייבת. היה והחולה יבריא, תתבטל הצוואה מאליה. תקנת חכמים זו הנה בגדר חריג לכלל שאין קנין לאחר מיתה

 

זה לא הספיק! במשך הדורות, המציאות חייבה להמציא פתרון לרצונם של אנשים בריאים לסדר את רכושם לאחר מותם. כך נולדה "הצוואה ההלכתית", שאיננה מוכרת לא בתורה וגם לא בתקנות חז"ל

 

אם אדם לא יכול להקנות נכס לאחר מותו, שהוא יקנה אותו בעודו חי! אם אין אפשרות לבצע קניין ולפיו תעבור הבעלות לידי הנהנה לאחר מותו של הנותן, על הנותן/המוריש להעביר את הבעלות בנכסים לידי הזוכים עוד בזמן חייו. מצד שני, מאחר וכוונתו האמיתית היא להמשיך וליהנות מהנכס כל עוד הוא בחיים, רק הבעלות בנכס מועברת מיד עם כתיבת המתנה אבל לא השימוש בו, שיעבור למקבל אך ורק לאחר מות הנותן

 

יוצא כי "הצוואה ההלכתית" הנה למעשה מתנה בחיים, או בלשון חז"ל: מתנת בריא. על כן, מקפידים לכתוב שהמתנה ניתנת "מהיום ולאחר מיתה" על מנת להדגיש כי הקניין עובר לידי המקבל כבר מיום כתיבת השטר- קניין גוף, מצד שני יוכל הנותן להמשיך ולהשתמש ברכושו כל ימיו- קניין פירות

 

אם אמנם, נמצא פתרון הלכתי לבעיית הצוואה, המוריש שומר המצוות, הסתבך עוד יותר במציאות המשפטית הישראלית! ה"צוואה ההלכתית" נדונה על ידי בתי המשפט כמתנה לכל דבר ועליה הוחלו הוראות חוק המתנה. יתרה מזה, הועלתה האפשרות לחייב את שני הצדדים – "המצווה"/נותן המתנה והנהנה/מקבל המתנה – במס. כידוע, גם מתנת מקרקעין מחויבת במס, מס רכישה ו/או מס שבח, כאשר העברת מקרקעין בצוואה פטורה ממס

 

היו כאלה – כגון כבוד הרב גרינברגר, כיום שופט בבית המשפט המחוזי בירושלים, שהציעו לערוך שתי צוואות: צוואה רגילה עפ"י חוק הירושה ועוד "צוואה הלכתית" לצאת ידי שמיים

 

:בית המשפט העליון בפסק דין אברג'ל קבע תקדים המביא פתרון כולל לעניין "הצוואה ההלכתית" וכך כתב כבוד השופט אנגלרד

 

אמנם, מכוח עקרון האוטונומיה, חופשיים המתקשרים לעצב את יחסיהם המשפטיים כרצונם, כל עוד שאין בהם משום סתירה לחוק, למוסר או לתקנת הציבור... לכן, חופשיים צדדים לעצב את יחסיהם על פי דין דתי, ובית המשפט האזרחי יכיר בתוקפו של דין זה כנגזר מעקרון האוטונומיה. לפיכך, אם המתקשרים מכפיפים את יחסיהם להלכה היהודית, אין מניעה כי בית המשפט יבחן את תוקף העסקה שנערכה ביניהם על פי מבחני ההלכה...

נסיבות המקרים מלמדות כי המתנה לא ניתנה לאלתר, אלא רק עם מותו של המנוח .... וכל מטרתו של הדיבור היא שיהיה לפי ההלכה משום שאחרי המיתה אין קניין

...הן מתנת בריא ("מעתה ושעה לפני מותי או לאחר מותי") הן מתנת שכיב מרע הנערכות על פי ההלכה היהודית, הן צוואות לפי חוק הירושה ולא מתנות לפי חוק המתנה... במלים אחרות: מאחר שעל פי ההלכה היהודית, דרך המתנה היא הדרך החוקית היחידה לחלוקת העיזבון שלא על פי כללי הירושה שבדין תורה, יש לתפוס את מהות העסקה הזאת כצוואה אמתית במובן חוק הירושה האזרחי

 

כך נולדה הצוואה החמישית שכולה מבוססת על דין תורה ובכל זאת תקפה גם על פי חוק מדינת ישראל

 

גזל בחסות החוק

גזל בחסות החוק

 

במדינת ישראל, כתוצאה מפס"ד אברג'ל שהוציא בית המשפט העליון, קיימת אפשרות לערוך צוואה שתעמוד בדרישות ההלכה היהודית וכן בדרישות החוק האזרחי

 

?במציאות, רוב האנשים אינם משאירים צוואה: דעות קדומות, חרדה מיום המוות או סתם עצלנות. ואז מה קורה?  כשאדם לא משאיר צוואה, חל חוק הירושה שקובע מה ייעשה ברכושו של הנפטר, מיהם היורשים וכמה כל אחד מהם יקבל בעיזבון. נראה דוגמא

 

אדם השאיר במותו אישה, שני בנים ושתי בנות. לפי חוק הירושה, אשתו יורשת מחצית מכלל רכוש הבעל. ארבעת הילדים יחלקו ביניהם בשווה את המחצית השנייה של הרכוש. אם ישנה דירת מגורים אחת הרשומה על שם הבעל והאישה וערכה 2,000,000 ש"ח, אזי האישה תקבל מחצית מחלקו הרשום על שם בעלה- 500,000 ₪ וכל ילד יקבל 1/4 מחלקו של אביהם, ובסך הכל 125,000 ₪ כל אחד

לפי דין תורה, המצב שונה לחלוטין: אישה איננה יורשת את בעלה. בנות גם אינן יורשות את אביהן, מאחר וישנם בנים. בין הבנים, הבכור מקבל פי שניים מאחיו הצעיר. אותה מחצית דירה הרשומה על שם הנפטר תחולק כדלקמן: 2/3 לבכור ( 666,000 ₪ )  ו-1/3 לבן השני 333,000  ש"ח

 

אותו אדם שלא ראה צורך לערוך צוואה לפני מותו גורם עוול נורא למשפחתו. שכן, בהעדר צוואה ועל פי החוק הקיים בישראל, ירשו האישה והבנות סכומים שאינם מגיעים להן. הכסף הזה שייך לבנים לפי ההלכה היהודית. במידה והן לא תסכמנה לוותר ו/או להחזיר את הרכוש הנ"ל לבנים, הרי לפנינו גזל מדאורייתא. וודאי שהנפטר – וגם האישה ובנותיה – לא התכוונו לעבור על דין תורה ! לרוב, הם לא היו מודעים להשלכות אלו. עבורן, החוק הוא חוק. הן גם לא דרשו דבר. באותה שנייה שהבעל/האבא נפטר, הן ירשו את חלקן בעיזבון. לא נדרשה מהן שום פעולה. החוק חל עליהן בין שירצו ובין אם לאו! אם כן, במה הן אשמות? החוק האזרחי – הגם שהוא חוק מדינת ישראל – איננו יכול להקנות לאדם רכוש שאיננו שייך לו לפי ההלכה. ובמקרה שלנו, הרכוש שייך לבנים בלבד

 

נתקדם בדוגמא שלנו: בזמן השבעה נאם רב שהבהיר לנוכחים את מבנה הירושה לפי ההלכה, את המשמעות העמוקה של דיני הנחלות בהשקפת עולמם של חז"ל והנה לפתע, הבינו בני המשפחה את משמעות חלוקת העיזבון לפי חוק מדינת ישראל. האם ניתן לשנות את המצב? לסרב להחלת חוק הירושה על העיזבון? התשובה די מורכבת

 

יורשים, שמבחינה משפטית ירשו את חלקם בעיזבון עם מות הנפטר, זקוקים לצו מהרשם לענייני ירושות כדי לממש את זכותם. למשל, כדי להוציא את הכספים שמופקדים בחשבון הבנק של המנוח, לרשום בטאבו את החלק בדירה של כל אחד מהיורשים. לפני הוצאת הצו, החוק מאפשר להם "לחלק" מחדש את העיזבון ללא הוצאות. לאחר מכן, חלוקה מחדש של העיזבון עלולה להיחשב כהעברת נכסים החייבת במס, מס שבח, מס רכישה. נציין כי כל הסכמה בין יורשי המנוח מקובלת בהלכה ומבטלת את הפגם של קבלת רכוש שלא כדין. לפי ההלכה, באותה שנייה שהאבא נפטר, הם ירשו את חלקם, הבכור קיבל פי שניים מהאח הצעיר. לא נדרשה מהם שום פעולה. העיזבון כבר שייך להם וזכותם "לוותר" עליו ו/או על חלק ממנו לטובת אדם אחר. בפועל, אין ויתור על נכס לפי ההלכה אלא מתנה. כל אדם רשאי לתת מתנה למי שירצה. נראה מסובך. אכן, מן הראוי שאותם יורשים יתייעצו לפני קבלת הצו. כל טעות עלולה לגרום להטלת מס כבד

 

קיימת אפשרות נוספת ובתנאי שכל היורשים על פי חוק יסכימו לה: לפנות לבית דין רבני. שם, אין צורך בהסתלקות של יורש לטובת יורש אחר. היורשים לפי החוק האזרחי מסכמים ביניהם איך יחולק העיזבון ומבקשים מבית הדין לאשר את ההסכמה. בית הדין מוציא "צו ירושה" הקובע את היורשים של המנוח וחלקם בעיזבון. מבחינה משפטית, בית הדין נתן תוקף להעברת נכסים מיורש ליורש ללא חבות במס, ממש כפי שעשה הרשם לענייני ירושות, בטכניקה משפטית שונה

 

כבר בדורות הראשונים, הורגש הצורך לדאוג יותר לאישה ולבנות. לא משום שההלכה היהודית איננה צודקת אלא משום שהתנאים הכלכליים, החברתיים והמשפחתיים השתנו.  למרות שמושג הצוואה לא קיים בתורה (ראה הכתבה הקודמת), נמצא פתרון הלכתי שיאפשר לאדם להוריש ולחלק את רכושו בין כל בני משפחתו לפי ראות עיניו. היום הפתרון ההלכתי מוכר בחוק הישראלי

 

על כן, גם אם אדם אינו רוצה לחשוב על יום מותו, רצוי שיערוך צוואה כדי לדאוג לבני משפחתו, לשמור על שלמות התא המשפחתי ושלום הבית

צוואה הדדית בין בני זוג

צוואה הדדית בין בני זוג

 

ראינו בכתבות הקודמות איך יהודי שומר מצוות יכול למנוע מעצמו עבירות דאורייתא בנושא חלוקת עיזבונו, ע"י כתיבת צוואה תקיפה על פי ההלכה והחוק. להלן הרחבה נוספת

 

צוואה הדדית היא צוואה שנכתבת בצוותה ע"י שני בני הזוג. היא מורכבת משתי צוואות: צוואה של הבעל וצוואה של האישה. ולמה הן הדדיות? אין זה אומר שהן חייבות להיות זהות אלא שכל אחד מבני הזוג מסתמך על צוואתו של השני, דהיינו כל אחד מוריש את רכושו בצורה מסוימת משום שבן זוגו מוריש את רכושו אף הוא בצורה מסוימת. במילים אחרות, הצוואות הנן הדדיות מאחר שהן נערכו בהסכמה הדדית

 

ההדדיות הזו יוצרת זיקה בין שתי הצוואות ולכן אם אחד מבני הזוג מבקש לבטל ו/או לשנות את צוואתו, בעוד בן זוגו עודנו חי, עליו למסור לו הודעה בכתב על כוונתו לבטל ו/או לשנות את צוואתו. לא מסר הודעה לבן זוגו כנדרש בחוק, השינוי ו/או הצוואה החדשה אינם בתוקף. כאשר ההודעה כן נמסרה, מתבטלת באופן אוטומטי גם צוואתו של הראשון וגם צוואתו של השני, בגלל ההדדיות.. אם בן הזוג השני מעוניין להשאיר את צוואתו על קנה, עליו לערוך צוואה חדשה, זהה

 

גם לאחר מות אחד מבני הזוג, אין בן הזוג השני חופשי לשנות את צוואתו! הזיקה שהייתה קיימת בין הצוואות ממשיכה לחול על בן הזוג שנותר בחיים. ולכן, כל עוד לא חולק העיזבון של המנוח – אותו בן הזוג שנותר בחיים המבקש לשנות ו/או לבטל את צוואתו, חייב לוותר על מה שהוא קיבל על פי צוואתו של המנוח, לטובת ילדו או אחיו של המנוח. ואם כבר חולק העיזבון של המנוח, עליו להשיב את כל שירש לפי הצוואה ההדדית - ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה, ישיב את שווי מה שירש  לטובת העיזבון של המנוח

 

אמנם, הצדדים רשאים להגמיש בהסכמה את הזיקה שנוצרה על פי חוק בין שתי הצוואות. למשל, הם רשאים לאפשר לכל אחד מהם ו/או לאחד מהם בלבד לשנות את צוואתו כולה ו/או חלקה ללא צורך במשלוח הודעה לצד השני. הם יכולים גם לאפשר לכל אחד מהם ו/או לאחד מהם בלבד לשנות צוואה רק אחרי מות אחד מהם. כל תנאי מותר על פי חוק. הדבר היחידי שהחוק מונע מן הצדדים הוא לכתוב הוראה השוללת לחלוטין את הזכות לבטל את הצוואה בחיי שני בני הזוג

 

צוואות הדדיות יכולות להיעשות בין אם הזוכה על פי כל אחת מהצוואות הוא בן הזוג ובין אם הוא גורם שלישי, בין בשני מסמכים שנערכו באותה עת ובין במסמך אחד

 

במציאות, רוב בני הזוג עורכים צוואות הדדיות למטרה אחת עיקרית: להבטיח את עתידו של השני מצד אחד ומאידך לאפשר לכל אחד מהם לחלק את חלקו ברכוש המשותף לפי ראות עיניו

 

לדוגמא: בני זוג רכשו דירת מגורים שהיא עיקר רכושם. שניהם מעוניינים לחלק את רכושם לילדיהם אבל על מנת להבטיח לבן הזוג שנותר בחיים להמשיך ולהתגורר באותה הדירה כל ימי חייו, הם שניהם מצווים – בצוואות הדדיות – שחלקם בדירה יועבר אחרי מותם לבן הזוג שנותר בחיים. ורק אם בן הזוג השני לא יהיה בחיים כאשר המצווה נפתר, אזי חלקו ברכוש יועבר לילדים

 

דוגמא נוספת מאוד שכיחה, אם לאחד מבני הזוג ילדים מנישואים קודמים: הוא באמת מעוניין לחלק את רכושו לילדיו מהנישואים הראשונים אבל לא על חשבון בן זוגו שיוותר בחיים. על כן, הוא מצווה – בצוואות הדדיות – שחלקו בדירה יועבר אחרי מותו לבן הזוג שנותר בחיים. ורק אם בן הזוג איננו בחיים כאשר הוא עצמו נפתר, חלקו ברכוש יועבר לילדיו

 

יש לציין כי גם ההלכה היהודית מכירה בצוואות הדדיות. ועל כן, ניתן לערוך צוואות הלכתיות הדדיות שיהיו תקפות גם לפי ההלכה וגם לפי החוק האזרחי

 

רחוב בית הדפוס 12 ירושלים 9548315  - טל: 5381954 פקס: 5381437

Beit Hadfus Street 12 Jerusalem 9548315 Tel: 5381954 Fax: 5381437